ורד מטפסת כל היום על הגגות,
היא עומדת לה בשקט, מביטה במכוניות,
ובוחרת בנימוס, על מי הכי פחות,
כדאי היום לנחות.
וכל החברים, שעומדים עכשיו בצומת,
מחכים לה שתקפוץ למטה בלי לחשוש,
כי תמיד אפשר יהיה את הגוף,
לחבר עם חוט תפירה לפרצוף
ורד משותקת מכתף עד אצבעות,
היא צולעת לה בשקט, למבנה של רב קומות,
לא הספיקה להחלים, וכבר מנסה, ת'מוות להקדים.
וכל החברים, שעומדים עכשיו בצומת,
מחכים לה שתקפוץ למטה בלי לחשוש,
כי תמיד אפשר יהיה את הגוף,
לחבר בחוט תפירה לפרצוף
היא עומדת לה בשקט, מביטה במכוניות,
ובוחרת בנימוס, על מי הכי פחות,
כדאי היום לנחות.
וכל החברים, שעומדים עכשיו בצומת,
מחכים לה שתקפוץ למטה בלי לחשוש,
כי תמיד אפשר יהיה את הגוף,
לחבר עם חוט תפירה לפרצוף
ורד משותקת מכתף עד אצבעות,
היא צולעת לה בשקט, למבנה של רב קומות,
לא הספיקה להחלים, וכבר מנסה, ת'מוות להקדים.
וכל החברים, שעומדים עכשיו בצומת,
מחכים לה שתקפוץ למטה בלי לחשוש,
כי תמיד אפשר יהיה את הגוף,
לחבר בחוט תפירה לפרצוף