מילים ולחן: שלמה ארצי
את היית כבר בת עשרים ואחת,
בשמיים נצנץ לך כוכב.
בלילות גבר הסבל שלך,
בימים לבשת מסכה.
אילו ידענו לחיות,
בתוכי, אני מודה, לא ידענו איך.
אמר אבי: "ראיתי בחיים את הזמן חולף".
את היית כבר בת עשרים ואחת,
נכתבו על זה הרבה קלישאות
"אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב!"
שברת עם זה את כל הקירות.
התפתית בקלות לנשיקות,
כי בלילות הקור את ביקשת לך חום,
ולפעמים כשהיית, בבדידות עולמית, שכבת עימי?
רגש בא לי רגש בערב, להיות במקום קטן,
זוגות עברו לי ברחוב מול העיניים, שערך היה מוזהב.
אם יש עוד בעיניים דמעות,
ברחתי לבית הורי כדי לשבת לבכות,
נרדמתי לבוש,
ובשלוש בדיוק,
התעוררתי מסיוט.
הזמן עובר,
אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
לאן שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
ערמות אהבה היו בחוץ.
לא נגעת בהן מצאת לך תרוץ,
אני נזכר בשניכם בתוך הצפיפות,
בך ובאחי ההרוג,
אילו ידעתי תפילות,
הייתם פה וזה היה עוזר,
אבל אתם נשארתם
בני עשרים ואחת,
עד היום הזה.
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
היית תופסת אהוב ומוותרת על אהוב ישן,
אילו ידעת לאהוב,
באמצע המין, יש בדידות פתאומית,
אמר אבי החולם: "אהבה לא נגמרת ביום,
רק הברקים נגמרים".
הזמן עובר,
אבי החולם אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
כמו שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
עשרים ואחת, עשרים ואחת,
שערך היה זהב אמיתי,
בדיוק נגמרה מלחמה אחת,
ושניה תכף תתחיל.
מה מאז דומה להיום?
אותה אופנת שערות אותה בדידות קיומית,
"לא מתערב" אמר אבי הזקן,
"הזמן מימלא חולף".
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
אני נכנס אני יוצא לדרך,
שערך היה מוזהב.
אילו ידעתי תפילות,
לפעמים מתפלל בתוכי במיטה,
ארבעה בני אדם, יש לי בעולם,
שמור לי אותם!
והזמן עובר...
את היית כבר בת עשרים ואחת,
בשמיים נצנץ לך כוכב.
בלילות גבר הסבל שלך,
בימים לבשת מסכה.
אילו ידענו לחיות,
בתוכי, אני מודה, לא ידענו איך.
אמר אבי: "ראיתי בחיים את הזמן חולף".
את היית כבר בת עשרים ואחת,
נכתבו על זה הרבה קלישאות
"אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב!"
שברת עם זה את כל הקירות.
התפתית בקלות לנשיקות,
כי בלילות הקור את ביקשת לך חום,
ולפעמים כשהיית, בבדידות עולמית, שכבת עימי?
רגש בא לי רגש בערב, להיות במקום קטן,
זוגות עברו לי ברחוב מול העיניים, שערך היה מוזהב.
אם יש עוד בעיניים דמעות,
ברחתי לבית הורי כדי לשבת לבכות,
נרדמתי לבוש,
ובשלוש בדיוק,
התעוררתי מסיוט.
הזמן עובר,
אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
לאן שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
ערמות אהבה היו בחוץ.
לא נגעת בהן מצאת לך תרוץ,
אני נזכר בשניכם בתוך הצפיפות,
בך ובאחי ההרוג,
אילו ידעתי תפילות,
הייתם פה וזה היה עוזר,
אבל אתם נשארתם
בני עשרים ואחת,
עד היום הזה.
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
היית תופסת אהוב ומוותרת על אהוב ישן,
אילו ידעת לאהוב,
באמצע המין, יש בדידות פתאומית,
אמר אבי החולם: "אהבה לא נגמרת ביום,
רק הברקים נגמרים".
הזמן עובר,
אבי החולם אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
כמו שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
עשרים ואחת, עשרים ואחת,
שערך היה זהב אמיתי,
בדיוק נגמרה מלחמה אחת,
ושניה תכף תתחיל.
מה מאז דומה להיום?
אותה אופנת שערות אותה בדידות קיומית,
"לא מתערב" אמר אבי הזקן,
"הזמן מימלא חולף".
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
אני נכנס אני יוצא לדרך,
שערך היה מוזהב.
אילו ידעתי תפילות,
לפעמים מתפלל בתוכי במיטה,
ארבעה בני אדם, יש לי בעולם,
שמור לי אותם!
והזמן עובר...