ירח שועלים עולה, ממאיר את כל העיר
ממבואות אספלט עד נגוהות הימה
את ואני, אני ואת, טבולים בשקט של לקראת
קולטים שעוד מעט, ולא קולטים עד כמה
מתוך תוכי, בעל כורחי, כל מה שיש לי להסתיר
הגברברים שבמוחי דורשים ילדונת להסעיר
מספר 14 חיוג מהיר
15-20 דקות היא שמה
חופת הנצח רקומה טלאי טלאים ונשימה
ובו בזמן שהרחוב מתחיל היא שמה
לב לאיתות רחוק-קרוב ומתבדרת אל הרוב
המחפש אחר מקור קרני הגאמה
מן המקרר הנח צורר עוד זר, סבך תרד וטימין
בשר זה רצח ורצח זה משמין
בהבעה תמימה שלא להאמין
במקום להתיישב היא קמה
בספרייה הציבורית זמזום פסטל תופס תפנית
מגבריאל ניצן לרובין ס. שארמה
בין צלולי הארגמן להדפסי הכלנית
הדרך מאי על לאיגרא רמה
בעוד חודשיים, כשתבכי לי שכל זה היה שיעור
אז ברור שלא אצחק כשאומר לך שברור
וגם אם לא אלמד הלילה כל מה שאני אמור
זה בטח לא הופך אותו למיותר, מה?
על הטיילת בית העצב שר לסלמה והרצל
אורטוריה של מיצי פירות וטראומה
שברי אורות כמו נמסים בין הדקלים הגוססים
כן, יפו עירנית, מנשייה לא נמה
באכסדרת התיאטרון אותו קהל של שוב ושוב
קצת פרחות, קצת כיפות סרוגות, קצת אנשים מן הישוב
מתוך גן עדן פחיות, הן נקראים עתה לשוב:
גברות ואדונים, ההפסקה כבר תמה
כשבהיכל על שם תימן ברחוב ב. אוברמן י. פרלמן
נותן הדרן שני, אידישע מאמא,
גל צחקוקים ואנחות שוטף חיש קל את הרוחות
והשדים של גוסטב, של עלמה
היה נחמד לומר מיד זה לא קרה לי מעולם
אבל את ואני הרי, אני והיא בעצם גם
אני פורש אבל דורש לתפוס פה אש, לראות פה דם
אל תלטפו אותי, אין דרמה
כן, כל מיני סוגות של דאגות וחשכים
גורדות את השחקים בשמי הפלזמה
אוקיי, הלכנו, באנו, אנו עייפות ומחוקים
עכשיו נלך לישון ואז נקום, ואז מה?
מתוך תוכי, בעל כורחי עכשיו מכל העברים
שט באוויר, קובע ציר בין הצורות והדברים
הנה הדם והתמרות, ואיפה הם הגברברים?
כשזה לא זז, זה באמת לא זז, מה?
מה לא עשות להיות חופשית, למות בין הגפנים,
תלויה כמו ציפור על חוט, בלויה כמו מקהלה של יחפנים
להתאייד ואז לעוט בין הערפל והפנינים
בפנים ידעת שאם את רק ציטוט, אז למה?
כן-כן, נו, כן, המלך הוא עירום, אבל רק בימי שלום
כיום הוא שבר כלי משחק ביד הדמה
כולם קוראים לה "הקופה", והיא זוללת בגפה
זן מסויים של חנופה, ולא היא צמה
דרך רכבת של דירות קרקע שכורות אני עובר
המסיבה שלא התחילה ממשיכה להיגמר
אם את לא חברה, היי לי אח שומר
קחי אותי עכשיו משמה (תיכף ומיד)
יעלה ואני
יעלה ואני סחטנו את הכל אחת מהשני
עד שהיא קמה וגנחה: אני הולכת
מטוס ראשון לרישיקש, אני נותרתי במקומי
אבל את שנינו גיחכה אותה שלכת
בטקס החלפת השם הגרילה "נסיכת האהבה"
מה שהרגיע את מלכת הדרמה שתמיד היתה
ומאז כששואלים אותה לפני שהיא מרפה, היא מחייכת
הו, לפעמים אני מרגיש כבר הכל מאחורי
ולפעמים אני מרגיש שרק הכל מאחורי
ושוב מבלי לדעת איך, לאן, מדוע, רק אולי
שבא הזמן לנוע, ללכת
ממבואות אספלט עד נגוהות הימה
את ואני, אני ואת, טבולים בשקט של לקראת
קולטים שעוד מעט, ולא קולטים עד כמה
מתוך תוכי, בעל כורחי, כל מה שיש לי להסתיר
הגברברים שבמוחי דורשים ילדונת להסעיר
מספר 14 חיוג מהיר
15-20 דקות היא שמה
חופת הנצח רקומה טלאי טלאים ונשימה
ובו בזמן שהרחוב מתחיל היא שמה
לב לאיתות רחוק-קרוב ומתבדרת אל הרוב
המחפש אחר מקור קרני הגאמה
מן המקרר הנח צורר עוד זר, סבך תרד וטימין
בשר זה רצח ורצח זה משמין
בהבעה תמימה שלא להאמין
במקום להתיישב היא קמה
בספרייה הציבורית זמזום פסטל תופס תפנית
מגבריאל ניצן לרובין ס. שארמה
בין צלולי הארגמן להדפסי הכלנית
הדרך מאי על לאיגרא רמה
בעוד חודשיים, כשתבכי לי שכל זה היה שיעור
אז ברור שלא אצחק כשאומר לך שברור
וגם אם לא אלמד הלילה כל מה שאני אמור
זה בטח לא הופך אותו למיותר, מה?
על הטיילת בית העצב שר לסלמה והרצל
אורטוריה של מיצי פירות וטראומה
שברי אורות כמו נמסים בין הדקלים הגוססים
כן, יפו עירנית, מנשייה לא נמה
באכסדרת התיאטרון אותו קהל של שוב ושוב
קצת פרחות, קצת כיפות סרוגות, קצת אנשים מן הישוב
מתוך גן עדן פחיות, הן נקראים עתה לשוב:
גברות ואדונים, ההפסקה כבר תמה
כשבהיכל על שם תימן ברחוב ב. אוברמן י. פרלמן
נותן הדרן שני, אידישע מאמא,
גל צחקוקים ואנחות שוטף חיש קל את הרוחות
והשדים של גוסטב, של עלמה
היה נחמד לומר מיד זה לא קרה לי מעולם
אבל את ואני הרי, אני והיא בעצם גם
אני פורש אבל דורש לתפוס פה אש, לראות פה דם
אל תלטפו אותי, אין דרמה
כן, כל מיני סוגות של דאגות וחשכים
גורדות את השחקים בשמי הפלזמה
אוקיי, הלכנו, באנו, אנו עייפות ומחוקים
עכשיו נלך לישון ואז נקום, ואז מה?
מתוך תוכי, בעל כורחי עכשיו מכל העברים
שט באוויר, קובע ציר בין הצורות והדברים
הנה הדם והתמרות, ואיפה הם הגברברים?
כשזה לא זז, זה באמת לא זז, מה?
מה לא עשות להיות חופשית, למות בין הגפנים,
תלויה כמו ציפור על חוט, בלויה כמו מקהלה של יחפנים
להתאייד ואז לעוט בין הערפל והפנינים
בפנים ידעת שאם את רק ציטוט, אז למה?
כן-כן, נו, כן, המלך הוא עירום, אבל רק בימי שלום
כיום הוא שבר כלי משחק ביד הדמה
כולם קוראים לה "הקופה", והיא זוללת בגפה
זן מסויים של חנופה, ולא היא צמה
דרך רכבת של דירות קרקע שכורות אני עובר
המסיבה שלא התחילה ממשיכה להיגמר
אם את לא חברה, היי לי אח שומר
קחי אותי עכשיו משמה (תיכף ומיד)
יעלה ואני
יעלה ואני סחטנו את הכל אחת מהשני
עד שהיא קמה וגנחה: אני הולכת
מטוס ראשון לרישיקש, אני נותרתי במקומי
אבל את שנינו גיחכה אותה שלכת
בטקס החלפת השם הגרילה "נסיכת האהבה"
מה שהרגיע את מלכת הדרמה שתמיד היתה
ומאז כששואלים אותה לפני שהיא מרפה, היא מחייכת
הו, לפעמים אני מרגיש כבר הכל מאחורי
ולפעמים אני מרגיש שרק הכל מאחורי
ושוב מבלי לדעת איך, לאן, מדוע, רק אולי
שבא הזמן לנוע, ללכת