קיבלנו במתנה, עולם יפה עולם נפלא,
בו הכל ורוד, הכל ירוק, הכל שופע בברכה.
הנהרות והאגמים, מן הפריחות והצבעים,
מן הדתות והטקסים, והאמונות על אלוהים.
אנחנו הרסנו מה שבנינו,
השפענו על הרס שלא רצינו,
גרמנו ליקום לדמוע ולסבול.
אנחנו כבשנו וגם מחינו,
שנאת חינם בלב פתאום גילינו,
גרמה לכל הרוע לגבוה ולגדול.
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?
אמא אדמה, עוד כואבת, עוד בוכה לה,
איך הבני אדם, שופכים לה את דמה.
הגשם המבורך נהיה שחור,
והאוזון כבר לא יכול יותר לשמור,
עוד אמא עצובה, עוד ילד במצוקה,
עוד מכה ועוד מכה.
מכה בליבנו, ועולמנו הולך ודועך.
אנחנו פה חותמים עולם, של פיגועים וסבל עם,
של טרף וחיות רעות בדרך.
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?
תעצרו את הרכבת רוצה לרדת,
לקום ולשנות לא לראות ולשבת,
לסובב את הגלגל לאחור,
להביט על העולם שנברא במקור,
לקבל אחראיות ללמוד מטעות,
לתקן את המצב במקום שנמות,
לשמור על שפיות ואיכות,
לעצור את החלום מלהפוך לסיוט.
זה, בידיים שלנו,
קדימה ראינו, שמענו, הרחנו,
הלב שלי כואב,
כי אני יודע שמי שמביא את זה עלינו זה אנחנו,
לפחות אני מודה ורוצה לשנות,
משתמש בכוחי ת'נושא להעלות,
לקהל שבבית יושב על ספות,
שייצא מהשגרה וישאל שאלות כמו - למה?
דג ברשת, זפת במים - למה?
כבישים שחורים, פייח בשמיים - למה?
פלסטיקים החליפו פרחים - למה?
עצבים מרוב עשן, כבר לא רואים כוכבים - למה?
עץ נפל והפך לנייר.
יער עד שגולח ונשאר בעבר - למה?
אש, גשם, שלג, קשת בענן,
כל הצבע והטבע הכל נעלם - למה?
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?
בו הכל ורוד, הכל ירוק, הכל שופע בברכה.
הנהרות והאגמים, מן הפריחות והצבעים,
מן הדתות והטקסים, והאמונות על אלוהים.
אנחנו הרסנו מה שבנינו,
השפענו על הרס שלא רצינו,
גרמנו ליקום לדמוע ולסבול.
אנחנו כבשנו וגם מחינו,
שנאת חינם בלב פתאום גילינו,
גרמה לכל הרוע לגבוה ולגדול.
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?
אמא אדמה, עוד כואבת, עוד בוכה לה,
איך הבני אדם, שופכים לה את דמה.
הגשם המבורך נהיה שחור,
והאוזון כבר לא יכול יותר לשמור,
עוד אמא עצובה, עוד ילד במצוקה,
עוד מכה ועוד מכה.
מכה בליבנו, ועולמנו הולך ודועך.
אנחנו פה חותמים עולם, של פיגועים וסבל עם,
של טרף וחיות רעות בדרך.
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?
תעצרו את הרכבת רוצה לרדת,
לקום ולשנות לא לראות ולשבת,
לסובב את הגלגל לאחור,
להביט על העולם שנברא במקור,
לקבל אחראיות ללמוד מטעות,
לתקן את המצב במקום שנמות,
לשמור על שפיות ואיכות,
לעצור את החלום מלהפוך לסיוט.
זה, בידיים שלנו,
קדימה ראינו, שמענו, הרחנו,
הלב שלי כואב,
כי אני יודע שמי שמביא את זה עלינו זה אנחנו,
לפחות אני מודה ורוצה לשנות,
משתמש בכוחי ת'נושא להעלות,
לקהל שבבית יושב על ספות,
שייצא מהשגרה וישאל שאלות כמו - למה?
דג ברשת, זפת במים - למה?
כבישים שחורים, פייח בשמיים - למה?
פלסטיקים החליפו פרחים - למה?
עצבים מרוב עשן, כבר לא רואים כוכבים - למה?
עץ נפל והפך לנייר.
יער עד שגולח ונשאר בעבר - למה?
אש, גשם, שלג, קשת בענן,
כל הצבע והטבע הכל נעלם - למה?
למה? ושוב שואל למה?
עד כמה יוכל העולם אותנו לסבול?