מילים ולחן: אביתר בנאי
שמש באה דרך צמרות,
הפנים מרימה לרוח
העיניים עמוקות פקוחות.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.
זמן לשנות
לעלות בתחנה לנסוע רחוק.
לכל זמן יש זמן בשפע,
געגוע לכל דבר, לשום דבר.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.
טעם ראשון ייחרט בגוף,
תמיד תהיי אותה הילדה בדיוק.
בלי לדעת למה ועל מה,
מתפתה לבבי בקלות.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.
שמש באה דרך צמרות,
הפנים מרימה לרוח
העיניים עמוקות פקוחות.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.
זמן לשנות
לעלות בתחנה לנסוע רחוק.
לכל זמן יש זמן בשפע,
געגוע לכל דבר, לשום דבר.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.
טעם ראשון ייחרט בגוף,
תמיד תהיי אותה הילדה בדיוק.
בלי לדעת למה ועל מה,
מתפתה לבבי בקלות.
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה
מה שאת לא יכולה, את לא יכולה.