מילים: צרויה להב ויהודה פוליקר
לחן: אליאני וואסו
פעם הם קראו לי פליו אבראוס, יהודי נודד
פעם הם רדפו אותי וקראו לי בוגד
אחר כך הם שרפו אותי, הכול בגלל האף
(יודה איש קריות רוצח)
וכשחזרתי מהתופת הם צעקו לי מטונף
ואני שהשירים מדברים בי ומספרים
חי עבר הווה והלאה
בין מולדת אבודה לארצי היחידה
שהיא מוסיקה מלמעלה
ואני שהשירים הם ילדיי הנשארים
לא הייתי חי אחרת
בקריאת המרחקים בצלילי מעמקים
בנסיעה לא נעצרת
בחלל עצום פתוח כדור הארץ מסתובב
(מלא שמחה שנאה ועצב)
אין לי שום מקום בטוח רק משאלות הלב
הדרכים מלאות עקבות של מסע לא מסתיים
והארץ המובטחת מה ממנה מתקיים
לחן: אליאני וואסו
פעם הם קראו לי פליו אבראוס, יהודי נודד
פעם הם רדפו אותי וקראו לי בוגד
אחר כך הם שרפו אותי, הכול בגלל האף
(יודה איש קריות רוצח)
וכשחזרתי מהתופת הם צעקו לי מטונף
ואני שהשירים מדברים בי ומספרים
חי עבר הווה והלאה
בין מולדת אבודה לארצי היחידה
שהיא מוסיקה מלמעלה
ואני שהשירים הם ילדיי הנשארים
לא הייתי חי אחרת
בקריאת המרחקים בצלילי מעמקים
בנסיעה לא נעצרת
בחלל עצום פתוח כדור הארץ מסתובב
(מלא שמחה שנאה ועצב)
אין לי שום מקום בטוח רק משאלות הלב
הדרכים מלאות עקבות של מסע לא מסתיים
והארץ המובטחת מה ממנה מתקיים