ערפל סמיך מקיא לאט דמויות בשניים, הוא והיא, יפים וחבוקים על הטיילת
והוא והיא, והא ודא, ולידי, שיחה ערה,והוא, ידו בכף ידה, והיא צוחקת
וזה כבר לילה, מאוחר, ואין ירח, ואני נזכר בסיפור של אלן פו על מטוטלת
והבור הוא תל אביב וכל הרעש מסביב הוא אפשרות שפויה בודדת לקצת שקט
הרי הלילה מרושל פה, כשבמחשכיו מסתיר את חמוקיה של העיר שעוד לא קמה
הרי בעוד אני כותב יושב בריון ומחשב איך לקנות אותי, ובדיוק בכמה
הרי מחר יזרח האור על איזה בן זונה שיכור שמלטף ת'יד לקצל'ה של אמא
זה לא חשוב, נקום בבוקר, ונשלם ביוקר על סלט באוליב או על שוט בלימה לימה
כששמש שכבתה בוכה בכי תמרורים ותמרורים אומרים עצור, אני עוצר וכל כך למה?
כי לידי כוכב נולד בזמן שכוכבי דועך. אני הולך למרות שמלאכתי לא תמה
ואין לי כח להסביר על משיכה שלי לעיר, אני אוהב ת'עיר הזו, המכונמת
אך תעזבי ת'אהבה, וגשי לכאן, תהיי טובה, כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
הלילה מסנוור אותי הלילה מסנוור אותי הלילה מסמן לי להרים ידיים
אני חוזר אל הדירה, דירה שכורה, בלב שכונה, הרבה פיות אבל לאיש כאן אין אוזניים
ואם תרצי להתקרב אני לא אתן לך, אני אעשן לך ת'חמצן עד שתלכי הביתה
ואז בקול בוכים אשיר ואספר בכל העיר איך הילדה הזו משכה אותי למטה
המרירות שבתוכי חוצה כל גבול, אני עלול עוד להטיח את ראשי בקיר הגבס
כשהרמקולים שבסלון שרים בקול גבוה שיר מלא שנאה על אהבה והרס
וכשכל זה כבר ייגמר,במקום אחר, עוד אזכר ואסתכל מאחורי בזעם
כי אם העיר והשמיים והערפל בשניים ירדפו אותי תמיד
אז מה הטעם?
והוא והיא, והא ודא, ולידי, שיחה ערה,והוא, ידו בכף ידה, והיא צוחקת
וזה כבר לילה, מאוחר, ואין ירח, ואני נזכר בסיפור של אלן פו על מטוטלת
והבור הוא תל אביב וכל הרעש מסביב הוא אפשרות שפויה בודדת לקצת שקט
הרי הלילה מרושל פה, כשבמחשכיו מסתיר את חמוקיה של העיר שעוד לא קמה
הרי בעוד אני כותב יושב בריון ומחשב איך לקנות אותי, ובדיוק בכמה
הרי מחר יזרח האור על איזה בן זונה שיכור שמלטף ת'יד לקצל'ה של אמא
זה לא חשוב, נקום בבוקר, ונשלם ביוקר על סלט באוליב או על שוט בלימה לימה
כששמש שכבתה בוכה בכי תמרורים ותמרורים אומרים עצור, אני עוצר וכל כך למה?
כי לידי כוכב נולד בזמן שכוכבי דועך. אני הולך למרות שמלאכתי לא תמה
ואין לי כח להסביר על משיכה שלי לעיר, אני אוהב ת'עיר הזו, המכונמת
אך תעזבי ת'אהבה, וגשי לכאן, תהיי טובה, כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
הלילה מסנוור אותי הלילה מסנוור אותי הלילה מסמן לי להרים ידיים
אני חוזר אל הדירה, דירה שכורה, בלב שכונה, הרבה פיות אבל לאיש כאן אין אוזניים
ואם תרצי להתקרב אני לא אתן לך, אני אעשן לך ת'חמצן עד שתלכי הביתה
ואז בקול בוכים אשיר ואספר בכל העיר איך הילדה הזו משכה אותי למטה
המרירות שבתוכי חוצה כל גבול, אני עלול עוד להטיח את ראשי בקיר הגבס
כשהרמקולים שבסלון שרים בקול גבוה שיר מלא שנאה על אהבה והרס
וכשכל זה כבר ייגמר,במקום אחר, עוד אזכר ואסתכל מאחורי בזעם
כי אם העיר והשמיים והערפל בשניים ירדפו אותי תמיד
אז מה הטעם?