מילים ולחן: חוה אלברשטיין
פעם אחת
לפתוח את השער
ולהציץ בגן העדן האבוד.
פעם אחת
לשכוח את הצער
ואת פצעי הבגרות.
ילד קטן
שוכב ומנמנם לו
ורוח באה
ושרה לו שיר.
לגעת
לחוש וללטף את עץ הדעת
לשוב ולחבק ולא לדעת
שהפרי הוא מסוכן.
לשמוע
דבורים וצרצרים ולא לשבוע
מן המוזיקה שאין כמוה
מנגינת עצי הגן.
כל השעות
שעה אחת ביער
כל העונות עונה אחת יחידה
והסודות
עוד לא נוצרו ביער
ולא נוצרה החידה
כבר מאוחר
וכבר איני יודע
אם עוד אראה
אם עוד אמצא את הגן.
איש מבוגר
ועוד מתגעגע
ובכל רגע מוכן.
לגעת
לחוש וללטף את עץ הדעת
לשוב ולחבק ולא לדעת
שהפרי הוא מסוכן.
לשמוע
דבורים וצרצרים ולא לשבוע
מן המוזיקה שאין כמוה
מנגינת עצי הגן
פעם אחת
לפתוח את השער
ולהציץ בגן העדן האבוד.
פעם אחת
לשכוח את הצער
ואת פצעי הבגרות.
ילד קטן
שוכב ומנמנם לו
ורוח באה
ושרה לו שיר.
לגעת
לחוש וללטף את עץ הדעת
לשוב ולחבק ולא לדעת
שהפרי הוא מסוכן.
לשמוע
דבורים וצרצרים ולא לשבוע
מן המוזיקה שאין כמוה
מנגינת עצי הגן.
כל השעות
שעה אחת ביער
כל העונות עונה אחת יחידה
והסודות
עוד לא נוצרו ביער
ולא נוצרה החידה
כבר מאוחר
וכבר איני יודע
אם עוד אראה
אם עוד אמצא את הגן.
איש מבוגר
ועוד מתגעגע
ובכל רגע מוכן.
לגעת
לחוש וללטף את עץ הדעת
לשוב ולחבק ולא לדעת
שהפרי הוא מסוכן.
לשמוע
דבורים וצרצרים ולא לשבוע
מן המוזיקה שאין כמוה
מנגינת עצי הגן