חיפה 87' Lyrics

חיפה 87, אני תלמיד תיכון, הייתי מסתובב כאילו אין לי בית, הייתי מעשן המון.
חולצה משובצת, ומלאת קרעים, העולם היה תמיד קפוא מקור וכל הרחובות ריקים.
לא היה אף פרח, כן כולם היו קוצים, היית צריך להזהר כשאתה עובר קרוב מדיי לאנשים, מהם ידעתי רק כאב ואכזבות, תגידו, איפה היציאה הכי קרובה מהשכונה הזאת?
ואיפה את היית, כל השנים..

זו התקווה המתנפצת,
על החלום שכבר נשבר..
אבל יפים היו חיינו,
כשלא היה לנו דבר..

אני זוכר בערך, רק חבר אחד, מי בכלל היה צריך יותר מזה, כדי לא להרגיש לבד?
ניגנו כל הלילה, שרנו כל היום, כל כך שקט היה תמיד בעיר ליד הים, שקט מדיי כדי לישון..
רצינו לצרוח, אבל כולם היו חרשים, היינו מנסים לחלום על מקום אחר מעבר להרים, האהבה שהכרנו, היא הייתה רק הזיות, תגידו, איפה היציאה הכי קרובה מהשכונה הזאת?
ואיפה את היית, כל השנים..

זו התקווה המתנפצת,
על החלום שכבר נשבר,
אבל יפים היו חיינו,
כשלא היה לנו דבר..
שנים עוברות קדימה, כבר לא תלמיד תיכון, עדיין מסתובב כאילו אין לי בית, עדיין מעשן המון. את הבגדים זרקתי, החברים גם כן, מה אני אגיד לך מותק, כבר לא מרגיש כל כך אשם.
עדיין שר כאן, לא רק למי שמקשיב, עדיין צריך להיזהר כשאני עובר בין אוהב לבין יריב. האהבה שידעתי, היא הייתה רק בעיות, ואף אחד עוד לא הראה לי את היציאה של השכונה הזאת.

ואיפה את היית, כל השנים..?

זו התקווה המתנפצת,
על החלום שכבר נשבר,
אבל יפים היו חיינו,
כשלא היה לנו דבר..