מילים: לאה גולדברג
לחן: עדי רנרט
דמיתי שהזמן עמד מלכת,
שעוד עומדים כאז בלבלובם
עצי תפוח, או גני שלכת
פורשים כאז את שטיח זהבם.
כמו לא נחרב עלינו עולמנו,
כמו לא נדע את כל אשר נדע,
כמו עוד עומד ביתנו ומקומנו
שולחן לבן ערוך לסעודה.
הכל, הכל, אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות.
אל תסתכל בי כך, כי אין שום טעם
לזכור, מה שקוראים, הנשכחות.
הנשכחות שאי אפשר לשכוח,
האבדות שאין מהן מפלט
לחן: עדי רנרט
דמיתי שהזמן עמד מלכת,
שעוד עומדים כאז בלבלובם
עצי תפוח, או גני שלכת
פורשים כאז את שטיח זהבם.
כמו לא נחרב עלינו עולמנו,
כמו לא נדע את כל אשר נדע,
כמו עוד עומד ביתנו ומקומנו
שולחן לבן ערוך לסעודה.
הכל, הכל, אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות.
אל תסתכל בי כך, כי אין שום טעם
לזכור, מה שקוראים, הנשכחות.
הנשכחות שאי אפשר לשכוח,
האבדות שאין מהן מפלט