אני מכין לך ארוחת בוקר ומביא לך אותה אל המיטה
קפה נטול-קפאין, אומלט נטול-פרוטאין, לחם נטול-חיטה
רגע לפני שאת עולה על המשקל אני משקר את מד המדידה
למה אם את נופלת, מותק אני יודע - את לוקחת אותי איתך
הארון שלך מלא נעליים, ללא הבדלי צבע, גזע, דת, מין ומידה
אבל את חייבת עוד זוג אחד עם עקב אדום, ט"ו בשבטי סטייל
את בוחרת, אני לוחש למוכרת "תעשי לי טובה ותמגנטי אותן...
למה אם היא נופלת זאתי, את לא מבינה - היא לוקחת אותי איתה"
הם מגדרים את בלוק המלוכה
דוד ושאול, איפה שכל ה"היי סוסייטי"
הם מביאים חבר'ה של מגן-דוד אדום
חבר'ה קדישא, חבר'ה שהיו בפלוגה איתי
אני קובע עם האיש שלך בצומת רחובות בת-ימיים
אני שואל אותו "זה ירים אותה?" הוא צוחק "זה ירים פילים אינדיאניים"
אני נכנס הביתה ורץ לארוז סט מצעים לשניים
למה אם את נופלת, את לוקחת אותי איתך (בלי לחשוב פעמיים)
אני אוסף אותך מתא המעצר, לתא הוידוי, לתא המדידה
על האופנוע, אל תא המוח הבודד של הפסיכולוגית המטורללת שלך
אל תשקרי לה, תעברי טוב טוב על כל הפרטים איתה
למה אם את נופלת, אלוהים ישמור - את לוקחת אותי איתך
הערוצים מתקרצצים, הם נואצים
הם נואצים עיניים באחותי
והם פונים, מטלפנים, מתעניינים
מתחננים לדעת מה איתי
אני מזמין לנו חדר, במרפסת יש יופי של בריזה
אני מביא סבונים מהבית כי הקטנים ששם מביאים לך ת'קריזה
ואז אין עם מי לדבר, את לא מזהה אותי, כאילו יש לך אמניזיה
אם את נופלת - אין אף-אחד בבית. האורות דולקים? זה בטח מהטלוויזיה
אני נוגע בך כאן וכאן, את אומרת לי "קצת יותר הצידה"
אני מחפש אבל חשוך, את אומרת "אל תזוז, תן לי חצי דקה"
את מתקרבת, הנה את כמעט שם, כל טעות שלי עכשיו קריטית
אבל הנה את נופלת, וכמו שחשבתי את לוקחת אותי איתך
הם מגייסים את המפכ"ל, את הרמטכ"ל
669, הם שכרו גם חוקר פרטי
הם מפנים מקום בכותרת של מחר
הם בטח יגידו שזאת הייתה אשמתי -
שלקחתי אותך איתי
קפה נטול-קפאין, אומלט נטול-פרוטאין, לחם נטול-חיטה
רגע לפני שאת עולה על המשקל אני משקר את מד המדידה
למה אם את נופלת, מותק אני יודע - את לוקחת אותי איתך
הארון שלך מלא נעליים, ללא הבדלי צבע, גזע, דת, מין ומידה
אבל את חייבת עוד זוג אחד עם עקב אדום, ט"ו בשבטי סטייל
את בוחרת, אני לוחש למוכרת "תעשי לי טובה ותמגנטי אותן...
למה אם היא נופלת זאתי, את לא מבינה - היא לוקחת אותי איתה"
הם מגדרים את בלוק המלוכה
דוד ושאול, איפה שכל ה"היי סוסייטי"
הם מביאים חבר'ה של מגן-דוד אדום
חבר'ה קדישא, חבר'ה שהיו בפלוגה איתי
אני קובע עם האיש שלך בצומת רחובות בת-ימיים
אני שואל אותו "זה ירים אותה?" הוא צוחק "זה ירים פילים אינדיאניים"
אני נכנס הביתה ורץ לארוז סט מצעים לשניים
למה אם את נופלת, את לוקחת אותי איתך (בלי לחשוב פעמיים)
אני אוסף אותך מתא המעצר, לתא הוידוי, לתא המדידה
על האופנוע, אל תא המוח הבודד של הפסיכולוגית המטורללת שלך
אל תשקרי לה, תעברי טוב טוב על כל הפרטים איתה
למה אם את נופלת, אלוהים ישמור - את לוקחת אותי איתך
הערוצים מתקרצצים, הם נואצים
הם נואצים עיניים באחותי
והם פונים, מטלפנים, מתעניינים
מתחננים לדעת מה איתי
אני מזמין לנו חדר, במרפסת יש יופי של בריזה
אני מביא סבונים מהבית כי הקטנים ששם מביאים לך ת'קריזה
ואז אין עם מי לדבר, את לא מזהה אותי, כאילו יש לך אמניזיה
אם את נופלת - אין אף-אחד בבית. האורות דולקים? זה בטח מהטלוויזיה
אני נוגע בך כאן וכאן, את אומרת לי "קצת יותר הצידה"
אני מחפש אבל חשוך, את אומרת "אל תזוז, תן לי חצי דקה"
את מתקרבת, הנה את כמעט שם, כל טעות שלי עכשיו קריטית
אבל הנה את נופלת, וכמו שחשבתי את לוקחת אותי איתך
הם מגייסים את המפכ"ל, את הרמטכ"ל
669, הם שכרו גם חוקר פרטי
הם מפנים מקום בכותרת של מחר
הם בטח יגידו שזאת הייתה אשמתי -
שלקחתי אותך איתי