שב
אולי תנגן שוב,
ידיך כבר קרות,
פשוט פשוט,
מול הסירות,
מול האניות.
יושב,
מול החלון,
ישיבת זרוקים,
איך אתה היית פעם,
רוקר ענקי.
שב על הגג,
יש לך שמיים.
שב על הים,
יש לך מים.
שב ליד פסנתר,
אתה רוקר חיי
עדיין.
נגן נגן, נגן נגן
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.
יושב, בין אור לבין חושך,
בלי שום מטרות,
חי כמו דג בתוך מלכודת,
גר בתוך עצמו.
זוכר,
אותי רץ ביום גשם,
מחפש כרטיס.
ספסרים במאה שקל,
מכרו אותך מטריף.
מת מבושה, קח אותי אליך בידיים,
הייתי שלך כשהלכת על מים,
שב ליד פסנתר, 'תה רוקר חיי,
אני מה אני?
נגן נגן נגן נגן,
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.
יש בית קברות למכוניות חלודת הזמן,
שם קוברים את הסוסיתות,
אבל לא בני אדם.
אין יום בלי אי צדק,
אין יום בלי טירוף,
נגן במקום ללחוץ על ההדק,
יהיה פחות הרוג.
מת מבושה, קח אותי אליך בידיים,
הייתי שלך כשהלכת על מים,
שב ליד פסנתר,
רוקר חיי עדיין,
אני מה אני?
נגן נגן נגן נגן,
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.
אולי תנגן שוב,
ידיך כבר קרות,
פשוט פשוט,
מול הסירות,
מול האניות.
יושב,
מול החלון,
ישיבת זרוקים,
איך אתה היית פעם,
רוקר ענקי.
שב על הגג,
יש לך שמיים.
שב על הים,
יש לך מים.
שב ליד פסנתר,
אתה רוקר חיי
עדיין.
נגן נגן, נגן נגן
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.
יושב, בין אור לבין חושך,
בלי שום מטרות,
חי כמו דג בתוך מלכודת,
גר בתוך עצמו.
זוכר,
אותי רץ ביום גשם,
מחפש כרטיס.
ספסרים במאה שקל,
מכרו אותך מטריף.
מת מבושה, קח אותי אליך בידיים,
הייתי שלך כשהלכת על מים,
שב ליד פסנתר, 'תה רוקר חיי,
אני מה אני?
נגן נגן נגן נגן,
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.
יש בית קברות למכוניות חלודת הזמן,
שם קוברים את הסוסיתות,
אבל לא בני אדם.
אין יום בלי אי צדק,
אין יום בלי טירוף,
נגן במקום ללחוץ על ההדק,
יהיה פחות הרוג.
מת מבושה, קח אותי אליך בידיים,
הייתי שלך כשהלכת על מים,
שב ליד פסנתר,
רוקר חיי עדיין,
אני מה אני?
נגן נגן נגן נגן,
נגן עד..
שהסיוט פה יעלם.