הסכין, הרובה והאבן,
הם כללי המלחמה", אמרת.
"האהבה, האם היא כואבת
מה כללי האהבה?" שאלת.
היה קיץ, עמדנו שם ליד הים,
והשמש בכחול טבעה.
על כל מה ששאלת אותי,
לא חזרתי אלייך בתשובה.
"אולי נלך לישון עכשיו,
אולי מחר יעבור הזעם,
אולי שמי הים התיכון", אמרת,
"יהפכו לשמיים של פעם
ואתה שוב תאהב אותי,
ואתה שוב תאהב אותי."
פירירים, לא עניתי לך...
כשחזרנו ראינו ארנבת,
"איזו עיר משונה", אמרת.
אז גזרנו שיער, את אוהבת
להראות כמו ילדה קטנה.
כששכבנו שמענו רכבת,
"לונדון עיר רחוקה", אמרת.
על כל מה ששאלת אותי,
לא חזרתי אלייך בתשובה.
"אולי נלך לישון עכשיו,
אולי מחר יעבור הזעם,
אולי שמי הים התיכון", אמרת,
"יהפכו לשמים של פעם
ואתה שוב תאהב אותי,
ואתה שוב תאהב אותי."
פירירים, לא עניתי לך...
"אולי נלך לישון עכשיו..."
הם כללי המלחמה", אמרת.
"האהבה, האם היא כואבת
מה כללי האהבה?" שאלת.
היה קיץ, עמדנו שם ליד הים,
והשמש בכחול טבעה.
על כל מה ששאלת אותי,
לא חזרתי אלייך בתשובה.
"אולי נלך לישון עכשיו,
אולי מחר יעבור הזעם,
אולי שמי הים התיכון", אמרת,
"יהפכו לשמיים של פעם
ואתה שוב תאהב אותי,
ואתה שוב תאהב אותי."
פירירים, לא עניתי לך...
כשחזרנו ראינו ארנבת,
"איזו עיר משונה", אמרת.
אז גזרנו שיער, את אוהבת
להראות כמו ילדה קטנה.
כששכבנו שמענו רכבת,
"לונדון עיר רחוקה", אמרת.
על כל מה ששאלת אותי,
לא חזרתי אלייך בתשובה.
"אולי נלך לישון עכשיו,
אולי מחר יעבור הזעם,
אולי שמי הים התיכון", אמרת,
"יהפכו לשמים של פעם
ואתה שוב תאהב אותי,
ואתה שוב תאהב אותי."
פירירים, לא עניתי לך...
"אולי נלך לישון עכשיו..."