לפעמים כשתל אביב אינה נסגרת
אני יורד אל הקפה שבפינה
מביט אל התנועה שלא עוצרת
גם כשמשהו קורה במדינה
אני כמו עלה נידף מכל אירוע
אבל מזמין עוד כוס קפה לשולחן
על מה אני עומד אם כל שבוע
כל אחד יכול לטרוף את העולם.
אני יודע שבסוף, יימוג הצער אולי
אולי מחר, אולי בעוד שנה
הרוח ההודפת את השחר
בסוף עוד תשנה את כיוונה.
ולפעמים כשתל-אביב אינה נרדמת
אני צועד עם הקצב של העיר
מתחת לרגלי היא מהמהמת
צלילים שירקמו בסוף בשיר
ניחוח של קפה בא מכל עבר
כולם אומרים דברים רעים על העתיד
ואיכשהו הכל יהיה בסדר
מעט יותר, פחות מדי, כמו תמיד.
אני יודע שבסוף...
הרוח הנושבת על בתינו
מערבלת עננים של סערה
רחמי מעט, רחמי מעט עלינו
הביאי לנו יום של רגיעה.
אני יודע שבסוף...
אני יורד אל הקפה שבפינה
מביט אל התנועה שלא עוצרת
גם כשמשהו קורה במדינה
אני כמו עלה נידף מכל אירוע
אבל מזמין עוד כוס קפה לשולחן
על מה אני עומד אם כל שבוע
כל אחד יכול לטרוף את העולם.
אני יודע שבסוף, יימוג הצער אולי
אולי מחר, אולי בעוד שנה
הרוח ההודפת את השחר
בסוף עוד תשנה את כיוונה.
ולפעמים כשתל-אביב אינה נרדמת
אני צועד עם הקצב של העיר
מתחת לרגלי היא מהמהמת
צלילים שירקמו בסוף בשיר
ניחוח של קפה בא מכל עבר
כולם אומרים דברים רעים על העתיד
ואיכשהו הכל יהיה בסדר
מעט יותר, פחות מדי, כמו תמיד.
אני יודע שבסוף...
הרוח הנושבת על בתינו
מערבלת עננים של סערה
רחמי מעט, רחמי מעט עלינו
הביאי לנו יום של רגיעה.
אני יודע שבסוף...